שבנו ליריחו-אך אליה לא נכנסנו. סגורה ומסוגרת הייתה בפנינו ע"י צה"ל.
נכנסנו אל נציגת יריחו האוטונטית ביותר-ארנה קובוס אשר בבית חוגלה.
ארנה-צרובת שמש בשל 20 שנות מאבק שהוקדשו לשמירה על יריחו ולשמירה על הקשר עם יריחו שלא תתפוגג מתודעת העם היהודי- קבלה אותנו בשמחה.
הגענו לארנה ביום חמישי האחרון,אסרו חג שבועות, במסגרת הסיורים החודשיים של תנועת נשים למען עתיד ישראל (נשים בירוק).
טיילנו כ100 איש בהדרכת דר חגי בן ארצי.
חגי קישר בין האדמה שדרכנו עליה לבין הפסוקים בתנ"ך, החיה את המעמדים של מעבר הירדן בגשר עבדאלה, החיה את מעמד הברית בגבעת הערלות וקרא לכל עם ישראל לפקוד בהמוניו בז' אדר, יום פטירת משה רבנו, את האזור בכלל ומרגלות הר נבו בפרט.
שבנו למשך כמה שעות אל רגעי השיא בהיסטוריה של עם ישראל. הפרידה ממשה המנהיג שלא זכה להיכנס לארץ ישראל, הכניסה לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון המסור לארץ ישראל, מעבר על הירדן , על ניסיו וההתפרסות על הגבעות הסמוכות ליריחו ממש ע"י חוותה של ארנה.
הלהט של ארנה גדול יותר משל השמש היוקדת בבקעה. לרוב ארנה לבד עם הקב"ה ע"פ דבריה. לאחר מאבקים רבים, מלאי עקשנות והתמדה, היא הצליחה להקים נווה מדבר ירוק תחנה לפני הכניסה ליריחו כמו רחל אמנו – מחכה היא שעם ישראל ישוב אל יריחו, הבריח של ארץ ישראל.
זכתה חברון, זכתה שכם, זכתה שילה ובית אל לשיבת הבנים – אך יריחו עדיין מצפה שישובו אליה .
בסופו של היום ארנה נשארה לבד אך רבים מהמטיילים הנרגשים הבטיחו לבוא לשיעור הדו-שבועי שמתקיים במקום ולהגיע לשבתות. ארנה הצליחה בפשטותה, בטבעיותה, לטעת תקוה, רצון ואופטימיות להתחבר עוד יותר אל הארץ שלנו והרי לשם כך נועדו הסיורים החודשיים שלנו.
במשך הסיור שארך יום שלם, התערבבה ההיסטוריה היהודית של העבר הרחוק עם ההיסטוריה מהעבר הקרוב, כשחגי מספר, בעומדנו ליד קבר האחים של בית הערבה, בהתרגשות, על הקמת קיבוץ בית הערבה, על הפרחת השממה, הקמת מפעל האשלג, על גירוש היהודים מהאזור ב1948, על גבורתו של יהודה אלמוג ושבועתו לחזור לבקעה ולהפריח את הכל מחדש. ב1967 שבנו אל בורות המים, לשוק,לכיכר ולדרך יריחו, אך תמורת נייר והסכם כוזב וויתרנו על יריחו וסכנת הוויתורים ממשיכה לרחף באוויר.
נחישותה ועקשנותה של ארנה קובוס נתנה לכולנו כח להמשיך את המאבק על ארץ ישראל.