בתל זה נמצאות החומות שעליהן אמרו חז"ל "הרואה חומות יריחו שנפלו, צריך לברך ברוך...שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". ואכן החומות מתקופת הברונזה הקדומה, שלפי המחקרים החדשים הן החומות שעמדו בפני יהושע בן נון בכובשו את הארץ. חומות שנחפרו ואפשר לראותן.
בתל יריחו יש רק בית אחד הנמצא שלם עד היום, זה מגדל השמירה שנמצא בצד המערבי של העיר, כנראה באזור שער העיר. מסתבר שמגדל זה היה ביתה של רחב הזונה, שהיתה יושבת בחומה סמוך לשער העיר – והמגדל עד היום עומד שלם, כי יהושע, כאשר הוא החריב את העיר הבטיח לא להחריב את ביתה של רחב.
בית כנסת עתיק מתקופת התלמוד הירושלמי (מאה השלישית), נבנה ע"י קהילה קדושה שידעה את ערכי היהדות. ממוקם ליד תל יריחו.
בית הכנסת שלום על ישראל נושא את השם המופלא ביותר בעולם. הסמלים בפסיפס מלמדים את אפשרויות הצירוף למען שלום, קדושה, תפילה ואחדות עם ישראל.
שלום על ישראל הינו בית כנסת מיוחד, לאור העובדה שאין בו שום צורה של אדם או חיה. לעומת זאת, בית כנסת מאותה תקופה, הנמצא לא הרחק ממנו, בית הכנסת בנערן, כולל צורות של חיות ותמונה שלדניאל הנביא.
עדות לישוב יהודי מן המאה השלישית, תקופת בזנטיום. בית הכנסת מכוסה בפסיפס בסיגנון הלניסטי, כאשר במרכזו גלגל המזלות עם אל השמש בכרכרתו.
מקור השם נערן לפי המסורת: אלישע, אחרי שהוא המתיק את המים של יריחו, עבר דרך נערן בדרכו לשומרון. שם, נערים סקלו אותו וקראו לו "קרח-קרח". אומר המדרש ש-"אלה לא היו נערים אלה אנשי נערן", שהגיבו להסרת פרנסתם, כי הביאם מים ליריחו ממעיין עין דיוק.
בהגיעם אל המים בני ישראל, הכוהנים מטבילים את רגליהם במים, ואז המים עמדו נד אחד באדם העיר רחוק מאוד משם (יהושע ג', ט"ז).
המקום נקרא בערבית קסר אל יהוד. זאת אומרת, מגדל היהודים. רעיון המגדל או המבצר רומז על שני דברים: 12 האבנים שעמדו במקום דרכתם של הכוהנים ועל המזבח שבני ראובן ובני גד בנו, הדומה למזבח המשכן- עדות שמשני עברי הירדן יש עם אחד (יהושע כ"ב, ל"ד).
חגלה היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע בחלוקת הנחלות (פרק י"ט, פסוק י"ח). היא מציינת את הגבול בין שבטי יהודה ובנימין. היא מצוינת פעם שניה כאחת מערי בנימין, יחד עם בית אל.
מספר יהושע לומדים שהייתה שם עיר באותו שם בגבול שבט גד וראובן.
בהר נבו נמצא מקדש בעל פאור עד היום הזה ובני ישראל מקדשים כל נקודה של עבודה זרה. הר נבו הפך להיות מקום עלייה לרגל לראות את תמונת משה, לפני מותו, של ארץ ישראל בשלמותה.
בשנת תשפ"א, הקמנו את מרכז המבקרים של יריחו. המרכז נמצא בבית חגלה, וממנו אפשר להתבונן בנוף הפנורמי והעוצר נשימה של הגילגל המקראית – המקום בו עם ישראל חנה אחרי חציית הירדן ולפני כיבוש יריחו. באופק רואים את הרי מואב והר נבו – מקום הנאום האחרון של משה רבנו.
מרכז המבקרים מספר את הסיפור של יריחו – חציית הירדן, חניית עם ישראל בגילגל, ברית המילה ההמוני שהתרחש שם, הפסח הראשון בארץ, כיבוש יריחו על ידי הפלת החומות בדרך נסי, בית הכנסת שלום על ישראל בעל הפסיפס הייחודי, בית הכנסת נערן בעל הפסיפס המתייוון, מעיין אלישע בו הנביא אלישע המתיק את המים של יריחו, ארמונות החורף של מלכי החשמונאים, מערות הקבורה של הכוהנים מבית שני, ובית חגלה המקראית הנמצא כחצי קילומטר צפונה מכאן.
אחד הדברים המסעירים בימי כיבוש יהושע, היה סקילתו של עכן בעמק עכור.עכן שמעל מן הקודש-בשלל יריחו. בני ישראל עלו מן הגלגל לעמק עכור. כאן במעמד כל ישראל הפילו גורל מי מעל בחרם.
עמק עכור נזכר גם בגבול שבין שבט יהודה לבנימין. אחרי אבן בוהן בן ראובן ולפני דביר, המזוהה בבית ג'בר א-תחתני, היא החורבה הצמודה לגבול האוטונומיה. מדרומה יש כמין אמפיתיאתרון ענק ובמרכזו גבעה הכניסה אליו היא ממזרח לבית ג'בר א-תחתני. כאן הוא המקום המתאים ביותר שיכיל אלפי איש והד גדוך יישמע למרחוק. מסתבר שאותה גבעה היא היא גילו של עכן. יצוייןן שמשמעות דביר היא אחוריים ויתאים גם לדביר כאן הנמצא מאחורי אמפיתיאטרון.
כמו כן נזכר עמק עכור בנביאים, "ואת עמק עכור לפתח תקוה. ואכן ארץ שומם זה הפך לגן פורח בימי הורדוס.
יצוין שמשעות דביר היא אחוריים ויתאים גם לגביר כאן הנמצא.
סככה ומטמוני הביטוסיים
אחת מערי המבצר המדבריות שבנחלת שבט יהודה היתה העיר סככה. יחד עם בית הערבה שבאזור יריחו. הזיהוי המתאים הוא חורבת כאכון שבמחנה הפליטים עקבת ג'אבר. כן נזכר המקום במגילת הנחושת של האיסיים המזוהים עם הביטוסיים שבמקורות. מגילה זו המונה את אוצרותיהם של האיסיים, מספרת על מטמון ב "יגר (גל אבנים) של גי הסככא", שבו שלוש ככרות כסף. גל האבנים המוזכר מתאים לגלו של עכן שבאמק עכור הסמוכה לעקבת ג'אבר. על גלו של עכן דברנו ב- "דביר- עמק עכור".
כמו כן היה מטמון בן שבע ככרות כסף בראש אמת המים סככא מן הצפון. מתאים לבריכה שליד חורבת דביר, שמשם מתחילת אמת מים לכיוון מזרח ומסתיימת בבריכה, ששם היה המטמון השלישי ב "סככא מזרחית".
אבן בהן בן ראבן
נקודת ציון בגבול נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין היא אבן בהן בן ראובן, בין בית הערבה והערבה. את הנקודה זהינו בואדי קלט באזור מרכז העיר יריחו, לבין דביר , המזוהה בבית ג'בר א-תחתני. (כיום החירבה שעל גבול הרשות הפלשטינית על הכביש העול מדרום לואדי קלט).
מקום המתאים הוא הבגבול בהר ובעמק, ויזוהה במתלול של מזרח הארמונות החשמונאים. הוא באמת דומה לאצבע בולטת בין לגובה, בין לרוחב. באשר לשם העברי "בן ראובן". עוד לפני כניסת בני ישראל לארץ, יצוין שכבר מימי ממלכת אכד נמצאו שמות עבריים למכביר. ואם כן, מסתבר שלאה אשר קראה לבנה ראובן לא המציאה את השם כי אם אימצה שם קיים והעיניקה לו משמעות חדשה .וכן כל שמות השבטים.
בוכים
האסון הגדול של עם ישראל, ממנו הוא סובל עד היום, כי לא הוריש את הגויים מארץ ישראל. העניים התחיל בימי השופטים. במקום הנקרא בוכים, כי שם בכו בני ישראל משום שלא הורישו את הגויים. ואכן היה להם על מה לבכות. אותו בכי מצטרף לבכיות של חורבן בית ראשון ושני, ודרך כל הדורות עד ימינו אנו, על חללי המלחמות והחבלה.
מקום זה נמצא בקניון שבין ההר שעליו נמצא המחנה הצבאי "דיה" ובין ההר שעליו עומד מבצר דוקים מימי הבית השני. המבצר השתמר במעין דויק הסמוך, הנקרא היום קרנטל. השם דוקים שומר על בוכים שמימי הבית הראשון. המטרה לבחירת קניון זה זהה לבחירת העמק בין הר גריזים להר עיבל. כמו כן הגיא מול בית פעור, או עמק עכור. מעמקים אלה היו גורמים להגברת הקול, אשר היה נשמע למרחוק.
