בספר במדבר נזכר הזוג "ירדן ירחו" כמה פעמים. ירדן מלשון נדר. בספר במדבר- פר' מטות מדובר על תשלום הנדרים. הירדן מקודש רק מיריחו והלה.קריעת הירדן וקריעת ים סוף היינו אך. יש שאומרים שאפילו קריעת ירדן גדולה מקריעת ים סוף. שהמים סבו לאחורה ולא רק קפאו.קריעת הירדן מתחילה בבנ"י ומסתיימת באליהו ואלישע, כולה קודש.
הירדן נהר מופלא! הוא יורד מן הכנרת אל ים המלח ויוצר תמונה של מאזניים.
אנו נמצאים במקום העמוק שבעולם, בשבר הסורי אפריקאי, וכאן במקום העמוק ביותר יש מאזניים מבראשית. מאזניים אלה הוכנו לכניסת בני ישראל לארץ. בני "י צריכים אחרי תלאות של 40 שנה עם הטהרות לחדור לארץ דרך מתן דין וחשבון עמוק. שהרי יהושע בעת חציים הירדן אומר להם: "בזאת תדעון שאל חי בקרבכם....שהוא ינחיל לכם את הארץ" ( פרק ג', יהושע). בני"י צריכים לתת ד"וח בין החיים למוות. שהרי ים כנרת הוא מקור למים חיים ואילו ים המלח ההפך. חציית הירדן הופכת להיות חותם על תןלדות עם ישראל – המאבק בין החיים למוות.
זו היכולת שהקב"ה נותן לבנ"י להתמודד עם החיים והמוות ודוגמה לכך אליהו ואלישע וחצייתם את הירדן. בתוך הירדן הם מקבלים על עצמם זה את העולם הבא וזה את היכולת לנבואה כפול ממורו.
כאן נאמן נרפא ומתגייר.
ירדן ירחו הוא זווג של קדושה כאשר נדרש השלוו של דין הירדן ושפע ירחו לחיי תורה. שלוו זה הוא הסוד.
אז יהושע נותן להם את הכלים להתחבר לחיים ע"י ברית המילה. הסרת הערלה היא סמלית. לשם שמירת המצב של כנות בין האיש לאלוקיו."הסירו את עורלת לבבכם" צועק הנביא (יחזקאל), יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם- אומר השיר של נעמי שמר. הסרת העורלה- הצביעות, הדופרצופיות, האינטרסנטיות אלה סימנים של הפקרות וכפירה.
במדרש הירדן מופיע כגבול גן העדן כאשר הוא החרב המתהפכת בין החיים למוות ושומרת על הגן.
הירדן הוא נכס לארץ. הנביא אלישע יודע זאת ושולח את נאמן שר הצבא הסורי לטבול שם כדי להתרפא- ז.א. לעבור מן המוות לחיים.
(מלכיםב')
באותו מעמד בספר יהושע פרק ג' יהושע משביע את בנ"י שהם מקבלים שמיא ואם לא כן באים המים ושותפים אותם (ירושלימי, סוטה, ז,ה,).
חציית הירדן-גילגל
חציית הירדן והכניסה לארץ נעשת ברב עם יוצרת הד עצום לסביבה. הם נכנסים כמחנה ההולך במדבר, רבוע של כל השבטים עם הלויים במרכז והמשכן.
המרגלים כבר ספרו ליהושע את דברי רחב הזונה:"כולם נמוגו מפניכם".
לכן יהושע אינו פוחד ומעיז לעשות בשטח פתוח, בלתי ידוע ברית מילה לכל הצבור. יהושע הוא נביא אך גם מציאותי. הם מתיישבים ליד המעיין עין חגלה. יש בו מים בשפע.
גם בערבות מואב איכן עצרו כדי לקבל את ספר דברים מפי משה רבנו, מתיישבים ליד המעיין העצום "קלירואי". שם בפר "כי תבוא" לפעם ראשונה משה רבנו קורא להם:" היום נהייתם לעם". עם נולד בערבות מואב. שם הם מקבלים על עצמם את מחויבות התורה ורק אחרי חציית הירדן ע"י ברית המילה הם חותמים מחויבות זו על בשרם. כך הם מחברים בעצמם את שני חלקי ארץ ישראל, מעבר לירדן וארץ הקודש. כמו תינוק שנולד הם מלים כדי לקיים את הפסח.
פסח מסמל את יציאת מצריים באותה מידה שאת הכניסה לארץ. פסח ראשון בארץ ישראל, סוגר את מעגל יציאת מצריים במלאו. מעבדות לחרות. ששה לשונות של גאולה- ארבעה בלי הארץ ועוד שנים זו הנחלה.
הבטחתו של הקב"ה התקיימה במלואה. זו הוכחת קיומו וחג האמונה- מתחילה ועד הסוף. חג הפסח בא ללמד אמונה והודיה על כל מה שהוא נותן. כי אנו מאמינים , יש טעם בדרכו,. שוב, חג הפסח הוא ההוכחה על קיום הבטחות ה'. על כן יש להודות.
אלה הכלים שיהושע נתן לעם ישראל כדי לזכות ל א) חיים ב) כבוש הארץ- ברית מילה והודיה.
השטח הזה לפני יריחו- גלגל או ערבות יריחו הוא השטח של ההכנה לפני המצווה. המצווה כבוש הארץ.
יהושע הצטווה עם הכניסה לארץ להגיע להר גרזים לקיים את טכס הברכה והקללה.
אנו קוראים איך יהושע מתעכב . מזה אנו למדים שהרי יהושע קיים את כל מה שמשה צווה עליו. כתוב במפורש. זה כולל את כל הקודם מכניסה לארץ. כי הוא מחנך ומכין את העם לקראת קבלת הברכות והקללות. טכס הכללות והברכות אינו טכני. אלא משמעותי. לכן הוא דואג שעם ישראל יגיע לשם מוכן. זאת, איננו מבינים כשקוראים כפשוטו. לכן יש שואלים מדוע יהושע לא הגיע יישר להר עיבל? אלא שאיננו מבינים שיהושע יודע להכין מעמד זה ואיננו דבר סתמי.
יריחו
עם המתנות האלה ( מילה, פסח) בידיים העם צועד לקראת יריחו.
יריחו נכבשת תוך שליטה עצומה- בשקט מקיפים את יריחו. בדממה מקיפים את העיר. זה מטיל אימה. אלה ההקפות לנשואי עם ישראל לארצו. תוך אימה של קדושה ופחד, תוך נוכחות השכינה ביום השבת קודש, העיר הבכורה לכבוש, כולה קודש לה'.
החרם מוכיח על קדושתה, רק שבנ"י לא ידעו עד כמה זה מחייב אותם.
רק רחב הזונה ובני ביתה ניצולים מן האש. רחב היא הדוגמה לגיור התושבים המקומיים במידה והם מקבלים על עצמם את התורה. רחב היא הדוגמה של נשיאת היפוכים. היא הזונה הופכת לבת זוגו של יהושע בן נון. המדרש מוסיף שנמשך זרע קודש- מלכים וכוהנים.
נשיאת ההיפוכים היא יריחו, והירדן. הרי המקום הנמוך בעולם והגבוה גם יחד.
שהרי אליהו הנביא עולה שמיימה מעבר הירדן. הולך ומתקרב להר נבו ונלקח השמיימה. נשיאת ההיפוכים ראינו אצל הירדן- החיים והמוות.
טיהור וקדושה אצל נאמן שהרי אחרי הטבילה מקמל על עצמו תורת ה'.
יהושע למד מרבו ומשנה את שם העיר הראשונה הטמאה שאמורה להיות כולה קודש. הוא מוסיף י . מעיר הירח הטמאה בע"ז הופכת לעיר יראת הרוח או הרח. יריחו מתקדשת רק עם יהושע. בכל התורה עם משה רבנו היא מופיעה בשם ירחו.
ירדן- יריחו אמרנו זווג לקדושה. המדרש בא להמחיש לנו זאת בגמרא- סנהדרין- פרק חלק. הוא מביא שם השוואה בין המקדש בירושלים, לבין דושנה של יריחו. שבע קולות היו שומעים מן המקדש ביריחו, אך ורק ביריחו לא מסביב. גם את שם ה' שהכהן הגדול היה מבטא בקודש הקודשים ביום הכפורים. נשות יריחו לא מתבשמות בזכות רח הקטורת מן המקדש. ועוד. חכמינו רצו להביע על קרבת הקדושה בין ירושלים ליריחו. כאילו יריחו תחליף מעט למקדש.
אם כל אר ישראל היא גוף אדם אזי יריחו היא בסף- ברית ואילו ירושלים היא בלב.
עוד לפני שיהושע כובש את העיר הוא מסתובב מזרחית לחומות. מלאך מופיע לפניו ואומר לו:"של נעלך אתה דורך במקום קודש".
חליצת הנעליים – שהיא דרך בזוי בדרך כלל-גרושין וחליצה- כאן היא מובאת כדרך להתחבר אל ארץ הקודש. זאת הדרך ללכת במקדש וזאת הדרך ללכת ביום כפור- יום קדוש לעם קדוש.
יריחו עיר הקודש נשמרת במשך הדורות. בבית ראשון הנביאים מתגוררים שם עם אליהו ואלישע,(מלכים ב), בבית שני הכוהנים גרים שם- בית הקברות מתקופת החשמונאים ביריחו מעיד על כך. הוא בית הקברות הגדול בארץ וכולו מצבות של כוהנים שגרו ביריחו ועבדו בירושלים.גם מלכי החשמונאים בנו את ארמונותיהם ביריחו. במסכת שבת הלל מלמד בעליית הגג ביריחו.
עוד ספור לפני ההגעה להר גרזים.
הספור על העי בא ללמד את בנ"י שהקדושה אינה בשמיים, רחוק מעבר לים....אלא בפיכם הדבר ובלבבכן לעשותו (פר' ניצבים) רק אחרי תהליך זה של מילה, פסח, נישואין וקדושה יכולים להתקדם לקראת הברכות (שבע הברכות אחרי הנשואין) בהר עיבל.
אשרי העם שככה לו.
