תקציר הדברים בכנס על בקעת יריחו בבית חגלה על פני יריחו בערב ר"ח אב
בס"ד
יום הולדת" האחת עשרה לחוות בית חוגלה, על פני יריחו, צוין בראש חודש מנחם אב בהתכנסות חגיגית, ובמרכזה שלוש הרצאות מרתקות בנושאים הקשורים במישרין לחשיבותה של יריחו, חשיבות ראשונית ויסודית בהווייתו של עם ישראל בארצו:
הרב גדי בן זמרה: בקעת ירדן יריחו בריח ארץ הקודש
ראשון המרצים היה הרב גדי בן זמרה, ממעלה לבונה, ודבריו נסבו על ההשוואה המאלפת בין המרגלים ששלח משה לבין אלו ששלח יהושע.
המרגלים ששלח משה היו אנשים מורמים מעם, נשיאי השבטים, והם יצאו לשליחותם בידיעת כל העם ועל דעת כל העם, שנאמר: "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן" (דברים א כב)
בני ישראל מבקשים אפוא לדעת מהן נקודות התורפה של עמי הארץ, כדי להתכונן לכיבוש, אולם הדרך שבה משה נענה להם מעוררת כמה תמיהות: א. מדוע הוא שולח את נשיאי העם? ב. מדוע הוא מוסיף על בקשתו של העם בקשות משלו?
הנה הוא מבקש מהם לברר "ומה הארץ השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין…" (במדבר יג כ) ולכאורה אנו שואלים: מה חשיבותו של המידע הזה לעניין הכיבוש? ויתרה מזאת: באותו פסוק אנו שומעים על הנחיה נוספת שצירף משה אל בקשת המידע הזה: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ…", ושוב אנו תמהים: לשם מה?
אין זאת אלא שמשה מבקש לעורר בעם חשק גדול להיכנס אל הארץ, וכדי להשיג מטרה זו הוא מגייס אנשים רבי השפעה, את נשיאי השבטים, ומבקש מהם להוסיף על המידע האסטרטגי כל מה שבכוחו לעורר בעם אהבה אל הארץ רצון עז לבוא אליה ולכובשה….
דא עקא שכל המטרות הללו לא הושגו. יתר על כן: המרגלים אכן "עשו עבודה יסודית", שהו בארץ ארבעים יום, תרו אותה לאורכה ולרחבה, ואף הציגו את פריה המהולל, אך מיד ביטלו את ערכו ואמרו: "אפס כי…." ואז פנו אל עיקר דבריהם, הוציאו את דיבת הארץ רעה, ועוררו מורך בלב העם, עד כדי מאיסה בארץ חמדה.
לעומתם המרגלים ששלח יהושע, לא בשליחות העם, היו מעטים, שנים בלבד, אלמונים, והם נשלחים בחיסיון מוחלט: "חרש". ועוד: הם כלל לא הספיקו לחפור את הארץ, אולם כשהם שבים אל יהושע הם מוסרים בתכלית הקיצור את מסקנתם, והיא חדה: "…כי נתן ה' בידנו את כל הארץ, וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו" (יהושע ב כד)
מעניין להבחין בכך ששתי שליחויות הריגול בעצם לא מולאו כפי שניתנו, אלא שהרוח שמילאה את לבותיהם של המרגלים בכל אחת מהשליחויות הללו היא שקבעה את מידת הצלחתה של השליחות.
לו התנהגו מרגלי יהושע כקודמיהם היו להם כל הסיבות להיבהל ממה שראו עיניהם ולהבהיל את יהושע, או את העם, שהרי על בסיס כל תלאותיהם הם יכלו להגיע למסקנה מַרְפַּת ידיים: המודיעין של יריחו הוא מצוין. הנה, מיד גילו את חדירתם. העיר בצורה, דרוכה ומוכנה. אם כן לכאורה אין לנו כל סיכוי להצליח!
אלא שעל פי דבריהם אפשר להיוכח שהם באים אל השליחות שהוטלה עליהם עם "מוטיבציה – אש" לכבוש את הארץ, וכך יוצא שה' מזמן להם את הפגישה עם רחב, וזו, בדבריה, אכן מחזקת אצלם את הרוח הזאת, שכן היא חושפת את ממד העומק ברוחם של יושבי הארץ: "…נפלה אימתכם עלינו…נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם… ויימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (שם שם ט, יא)
הטיעונים שביקש הרב בן זמרה להציג הם שניים, זה על גבי זה: א. מה שאדם רואה הוא מה שהוא בוחר להסתכל בו, וב: בעקבות נקודת המבט של המתבונן נולדת מציאות: המרגלים באו מלאי עזוז לחפור את הארץ, הם בחרו להתבונן במה שלנגד עיניהם במבט של עומק, הנובע מאמונתם, ואכן זה מה שנגלה לאוזניהם מפי רחב: שלא קמה רוח באויב מפני בני ישראל. וכן בימינו: החשיבה המסולפת של הנהגת השמאל מביאה אסון לעם ולארץ
והנה בעצם שמה של העיר יריחו רמוז העניין. אנו מוצאים בה "ריח". המרגלים הצדיקים בחרו להריח את האמת העמוקה. יריחו היא אפוא מקום של תחושת עומק, שמצליחה להפוך את הכול, ולתקן את חטא המרגלים. יריחו היא העיר שממנה מתחילה לצמוח מחדש אהבת הארץ, וזהו סיפורה של חוות בית חוגלה, שבערבות יריחו.
בועז העצני: עזה ויריחו תחילה לגאולה – ההכנה המנטלית
מדבריו של המרצה השני, עו"ד בועז העצני, היה אפשר לשמוע על אנטיתזה לרוחם של מרגלי יהושע. הרי הגרוש התחיל מיריחו וכן תתחיל הגאולה מיריחו
העצני פרש בפני הנוכחים בפירוט מרתק את ההכנה המנטאלית שהכין הצבא את החיילים לקראת הגירוש, והמסקנות היו ברורות: הדבר היחיד ש"הצליח" היה עצם הגירוש. המטרות שהייתה אמורה מדינת ישראל להגיע אליהן נכשלו כולן: בתחום הביטחון, בתחום גיבושה של החברה במדינה, ובתחום יחסיה של המדינה עם מדינות העולם.
יצוין כי העצני חתם את דבריו בנימה אופטימית, וטען כי בגלל כישלונו המוחץ של מבצע הגירוש, כישלון שנגלה לעין כול בבירור, העם כבר אינו קונה את טיעוני השקר שליוו את צעדי הממשלה באותם הימים, וייתכן, לדבריו, ש"הרע מכול כבר מאחורינו".
הרב ישראל אריאל, ראש ממכון המקדש: יסוד המקדש ביריחו
אחרון המרצים, הרב ישראל אריאל ממכון המקדש, גילה רזים מעניינים מאד על אודות משמעותה של יריחו לעניין קדושתה של הארץ והחיבה אליה, ומעל לכול על הקשר ההדוק בין יריחו לבין המקדש.
א׳. תחילתו של החיוב על המצוות התלויות בארץ מתרחש עם כניסתם של ישראל אליה, בחנותם בערבות יריחו.
ב׳. הבאת האבנים מנהר הירדן אל הר עיבל, בסמוך לשכם, והחזרתן אל הירדן, בסמוך ליריחו, נצרכה כדי לבטא את הקשר בין המקום שבו עמד אברהם אבינו ע"ה וקיבל את ההבטחה על ירושת הארץ (בראשית יב ו – ז), לבין מקום כניסתם של ישראל לארץ כדי להגשים את אותה הבטחה.
ג׳. כחוט השני עוברת אהבתו העצומה של יוסף הצדיק אל הארץ דרך השמות של צאצאיו, ובהם השם חוגלה, שמה של אחת מבנות צלופחד, הדורשות: "…תנה לנו אחוזה…" (במדבר כז ד), והלוא הן מצאצאיו של יוסף.
ומה פשר השמות הללו, שהעניקו בניו ובני בניו של יוסף לילדיהם? תרצה, אחות חוגלה, לדוגמה, נשאה שם של עיר בארץ כנען, וגם חוגלה היה שם כזה. שמו של גלעד, נינו של יוסף, מזכיר לנו את הגַּלְעֵד שהקים יעקב אבי יוסף בבורחו מלבן אל ארץ אבותיו, וכן את ריח הבשמים הטוב שליווה את יוסף בדרכו האיומה למצרים עם אורחת הישמעאלים שבאה מן הגלעד, והרי אין אדם מעניק שמות לילדיו אלא כדי לבטא עומקים מנשמתו, על כן המסקנה המתבקשת היא שאת העומקים הללו הצליח יוסף להעביר לצאצאיו עד דורות רבים אחריו, וכך לשמר את הקשר האמיץ כל כך שלו אל הארץ, הגם שנעדר ממנה שנים רבות כל כך!…
ד׳. הגבול שבין נחלת בנימין לבין נחלת יהודה, כפי שהוא מתואר בספר יהושע, (טו ו – ח), עובר בחוגלה ומגיע עד להר הבית, ומה שראוי כאן לציון הוא הלשון המיוחדת שנוקט הכתוב בתיאור הגבול הזה: חמש פעמים מופיע שם הפועל "ועלה", מה שיש בו כדי לקשר אותנו אל הציווי שנצטווינו בקשר לחובה לבוא לדרוש את דבר ה' בבית המקדש: "…וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו" (דברים יז ח) ואכן, צאצאיו של יתרו, "הקינים", שישבו ביריחו, כאשר פגה תקופת מגוריהם שם הם עלו ללשכת הגזית, מקום המשפט, ללמוד שם תורה.
ה׳. הקשר שבין יריחו לבין המקדש מתואר במשנה, והוא מציין את שבעת הקולות שהיו בוקעים מן המקדש ונשמעים ביריחו, וכן את הריחות שהיו נודפים מן הקטורת שהועלת במקדש והגיעה אל נחיריהן של העזים ביריחו עד שנתעטשו…
"אחר כל הדברים הללו" נמלא חלל בית הכנסת בחוגלה בקדושתו של הקשר המופלא הזה בין יריחו למקדש ונמלאו הלבבות באהבה חמה אל ארץ אבותינו.
כנס על בקעת יריחו
