תוקעים בשופר דרומית מיריחו
כולנו תינוקות- בראש השנה לא יודעים לדבר,מתדרדרים למצב ראשוני כל כך כתינוק חי אפילו במצב בהמתי. צועקים לשמיים, בוכים וקוראים כמו בהמות:בקול שופר! כן בקול בהמתי פונים אל ה' – אנו משתוקקים להדמות לחיות הטהורות שהן מחוברות אל ה' בכל מה שיש להן. כולנו טהורים אנו אומרים! כולנו כבשים שעוברים לפניך( כמו שכתוב במדרש ונאמר בתפילה)....כולנו לבושי לבן- כמו פרוות הכבשים, פועים ומנמיכים ראש ומבקשים התייחסות ככבשים שלא חטאו ולא כבני אדם או אפילו ישראל! איזו מעלה יש לכבש.
בראש השנה-היום החשוב בשנה אנחנו כבשים. יורדים בשתי דרגות של מדבר וישראל. מזה לומדים שהמדרגה של מדבר ושל ישראל הן אתגרים גדולים וחשובים מאוד שספק גדול אם אנו מגיעים אליהם.. לכן התורה מציעה לנו את המחנה המשותף לכולם שהוא המחנה הבהמתי אך הטהור. אם נצליח לעבוד את ה' מתוך הפשטות, הענווה והטוהר של הכבש השגנו את מטרתנו הבסיסית. עבודת ה' מתוך ענווה, פשטות וטהר.
במהלך החיים והשגרה היומיומית אנו כל כך רחוקים מזה. התחרות, היצרים, הרדיפה אחר כבוד, כסף וכו – החיים העירוניים מרחיקים אותנו עוד יותר מן הכבש הטהור.
מגיע היום החשוב בשנה- אומרים לך " אתה יודע להיות כבש"?
והשתדלנו כל השנה להיות בן אדם ולהיות ישראל- למה לי להיות כבש?
הנה החידוש של ראש השנה- במרום ישאלו אותך אם אתה יודע לנפוע....אם אתה יודע לאכול עשב......אם אתה יודע להנמיך ראש לאדמה............אם אתה יודע להסתפק בעשב ללא דרישות.....
בראש השנה אנו עומדים במרום לפניו ככבשים.
אשרינו!
שנה טובה!!
ארנה קובוס
בית חגלה
052-8699300
תרבות ומורשת יריחו
