ב"ה
טווח הגילאים שבו אנו יכולים לחנך את ילדינו, חינוך גשמי ורוחני באופן שמאפשר להשפיע עליהם ומצדם אין התנגדות לקבלה מאתנו, הוא מן ההיריון עד גיל 3 לכל היותר 5. לאחר מכן אישיותם מתעצבת וההשפעה יותר קשה.
המצב הרווח היום הוא שבעיות מזמינות את ההורים לפתור אותם. הילדים חולים, סובלים ואז ההורים הולכים לרופא למצוא עצה או פתרון לבעיה.
שיטה זו היא שיטה של כיבוי שריפות.
מחנך אמיתי קובע לעצמו כיצד להתמודד עם בעיות ועם יצר הרע מראש. קודם
דואגים להכיר את הצדדים החיוביים והשליליים בילד ו/אז יש לטפח את החיובי ולדאוג שהצד השלילי לא יבוא לידי ביטוי. לדוגמא: ילד שמפריע ורוצים שהוא יהיה בשקט לעיתים נותנים לו סוכרייה,
מבלי לדואג למה זה כורם מאוחר יותר. כי זה מחליש את יכולת ההתגוננות שלו
וכן מפתח אצלו את היצר הרע. כוון שהעולם הגשמי צועד בד בבד ען העולם הרוחני- מוסרי. הילד לומד שהוא יכול להשיג
דברים לפי התנהגות מסוימת.
במקום לדאוג לצד החיובי, בגלל העומס ו"הלחץ" בו אנו מצויים בחיי היום יום אנו מפתחים שיטות כיצד לא להתמודד ובכך מזיקים לילד.
יש שיטה אחרת שמקדימה רפואה למכה, שיטה זו נקראת "השיטה ההוליסטית".
עם היוולדו של התינוק ישנן מפות ברורות שניתן לקרוא כדי לאבחן. לפי איך שאדם נראה קל מאוד לראות איך הוא מרגיש אם רק יודעים "לקרוא" אותו.
צבע העיניים מראה מפה של האברים הפנימיים והקשר ביניהם, כפות הידיים והרגליים מראות את אישיות האדם תאוותיו ויכולותיו. כמו כן, מסתכלים על הראש, צורת האוזניים, הלשון וכו'.
אחרי אבחון ניתן להכיר את היתרונות והחסרונות עוד לפני שבאו לידי ביטוי, ולנצל אותם כראוי. יש קשר רוחני בין אנשים, אפשר לנצל את הכוח הזה בצורה חיובית, לחשוב על ילדנו מחשבות טובות, להעביר להם תחושות של אהבה, ביטחון, קרבה ושמחה. דברים אלה ישפיעו עליהם לטובה.
התזונה היא חשובה. מומלץ לאכול רק את מה שאובחן כמתאים .
מצב רוח מסוים גורם ל"סתימות" אנרגטיות באבר זה או אחר, על ידי לחיצות אפשר לשחרר את הסתימות האנרגטיות.
וכך בעזרת כל הכלים והתובנות האלו תינוק עם בעיות דיסלקטיות קשות גדל ככל ילד אחר!
תינוק עם חולשות במערכת ההורמונלית, התגבר עליהן עוד לפני שהציקו לו.
תינוק עם בעיות מרה קשות, ניצול מכאבי ראש ותופעות אחרות לפני שהוא סבל.
תינוק עצלן גדל כילד זריז.
הורים חביבים אל תזדקקו לבעיות כדי להכיר את ילדיכם!
כל מה שסימנתי בקו הם תוספות או תיקונים
