עמותת תרבות ומורשת יריחו

אחרי 40 שנות מדבר ישראל נכנסים לארץ!

לא דרך פלשתים הקצרה - שלא יפחדו מהמלחמה! והרי הייתה להם מלחמה! אבל הרבה יותר מאוחר - כאשר כבר ידעו איך לבטוח בה'! המרגלים נכנסו דרך קדש! ראו ארץ מבורכת, אך הוציאו דיבה. כל העם נענש על כך.

הדרך לכניסה לארץ שונה לחלוטין. דרך יריחו, קדמו הניצחונות המרהיבים בעבר הירדן, בנ"י מלו את עצמם, עשו פסח כהלכתו, כבשו את יריחו בשבת בשופרות ע"י כוהנים. מציאות ניסית זו, יהושע משמר אותה בתוך הקללה. יריחו אינו מתיישבת אלא עם בניית הר הבית. יריחו והר הבית הם הסף והפסגה של הישות הלאומית הישראלית. שניהם קדושים.

תולדות עם ישראל חוזרות על עצמם. מאז בניית המדינה עברו 52 שנים, את יריחו לא בנינו. עתה שהגיע הזמן לבנות את הר הבית, נצליח ליישב את יריחו בע"ה.

ביריחו משתקפת המציאות הישראלית, נאשר יש עיוות במידות. הסף והלב של הארץ, היינו יריחו והר הבית נתנו לאויבים. הצבור נאבק על השערים של הגוף - היינו הגבול, ועל הלב ועיקר הגוף ויתר.

כמו בתקופת יהושע, ביריחו שיא הטומאה. טומאה זאת שומרת על הקדושה שצריכה להתגלות ביריחו. "של נעלך מעל רגלך" נאמר ליהושע ע"י המלאך ביריחו, "המקום הזה קדוש." עלינו לשוב לאזור מתוך פעילות תורנית, מתוך ניסיון להתחבר אל הקרקע ביצירתיות על פי התורה.

אל לנו לחשוב שאם חבל ארץ זה יהיה אצל האויבים ניתן להציל את שאר חבלי הארץ. טעות חמורה הדבר. כל עוד הם מחזיקים ביסוד הארץ את הכל ייקחו שה' לא ייתן. אם לא נוותר על שום פסיעה של ארצינו הקדושה יש סיכוי להציל את הכל.

מדיניות הנסיגות היא תרופה - רפוי בעיסוק למתוסכלים. אינה פתרון.

ותחילה יריחו לכבוש - ותחילה יריחו לגאולה.

התיישבות אמונית מסביב ליריחו תאבק על יריחו המקודשת. מבואות יריחו במערב ובית חוגלה במזרח מהוות דוגמא